<h1>יחוסי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך ר' חייא בר זרנוקי</h1>
<h2>דף כו.</h2>
גרסי' בסנהדרין ה' דיני ממונות זה בורר [כ"ו ע"א] ר' חייא בר זרנוקי ור' שמעון בן יהוצדק הוו קאזלי לעבר שנה בעסיא פגע בהו רשב"ל אמר אטפל בהדייהו ואיזל אחזיה היכי עבדי עובדא (א)חזייה לההוא גברא דקא כריב אמר להן כהן וחורש אמ' (להו) [לו] יכול לומר אגיסטון אני בתוכו פי' רבנא נתן בערך (אגס) [אגיסטון] בעניין אחד אנגרייא ופי' אחר פי' כהן וחריש כלומר כמדומה אני שזה החורש כהן הוא כי הכהנים חשודים על השביעית אמרו לו יכול לומר אגיסטון אני בתוכה כלומר שדה של גוי היא ואני אריס בתוכה. חזיוה לההוא גברא דקא כסח וכו', עד הלב יודע אם לעקל אם לעקלקלות. כסח פ' רבנא נתן [בערך כסח] שחותך עשבים רעים מן הטובים ולאו היינו ניכוש שניכוש עוקר מן העיקר כיסוח מחתך מלמעלה, עקל פי' בערך עקל מוהל היוצא מעקל בית הבד טמא ההיא דפ' החבית בריש גמרא [שבת קמ"ד ע"ב] פי' עקל שם הכפיפה שעוצרין בה את הזיתים והיא עשויה כמין קופה ואינה גדולה אלא מסורגה כמעשה מצודה וסבכה ואחר שעוצרין הזיתים ונשאר הגפת שהן הגרעינין של זיתים מכניסין אותן באותו עקל וסוחטין מן הגפת כל השמן שנשאר בו ונותנין על העקל ממל שהוא מפרכתא, ובערך לולב, פי' אההיא פ' אחרון דע"ז [ע"ה ע"א] ובפ' תינוקת [נדה ס"ה ע"א] העקלים של נצרים משם רב היי גאון, וכך כתב אמר לן ר' דרב היי גאון פי' מביאין כמין קופה גדולה ונמוכה ומשימין סביב והיינו עקלים של נצרים ואחר [כך] משימין הדפין עליהן וכו' אבל משם רבינו גרשום כתב כך, פי' רבינו גרשום זצ"ל עקלים מביאין נצרים של דקל וקושרין סביב סביב לענבים כמין סיג קטן שלא יתפזרו ולהכי נקרין עקלין שעוקלין ועוקמין אותן וכורכין אותן סביב, ובעקל בית הבד כרוך עליה פי' הבד כשנסדקה קשורה ומהודקת כמין אריגה בזמורות שהן כמו חבלים לבלתי הפרד שבריה, ופי' אגיסטון אני בתוכו שהוא אריס כפרש"י ז"ל כההיא דתנן במס' שביעית פ' בראשונה [פ"ד מ"ג] (חוטרין טרין) [חוכרין נירין] מן הגוים בשביעית אבל לא מישראל. וגרסי' נמי בתוספתא דשביעית פ' לא יפתח אדם מחצב לתוך שדהו [פ"ג ה"ז], המקבל שדה מן הגוי פוסק עמו על מנת שהגוי זורעה והירושל' [פ"ד ה"ג] מפ' אההיא דחוכר' נירין מן הגוי, ר' חייא ור' אמי חד אמ' חרוש בה טבות ואנא נסיב לך מינך בתר שמיטתא וכו'. ובתחילת פר' (עקי) [רביעי] (היה עבד בשמיטתא) [רבי עקיבא עבד כשיטתיה] חמא חד איזמר כרמא א"ל ולית אסור א"ל לעקלין אני צריך א"ל הלב יודע אם לעקל אם לעקלקלות, ותו גר' התם [פ"ד מ"ב] שדה (שנקווצה) [שנתקווצה] תזרע במוצאי שביעית שניטייבה או נדיירה לא תזרע למוצאי שביעית. ובכמה דוכתי מייתי להא ובגמ' [שם בירושלמי] תמן אמרין כשנטלו קוציה רבנין דהכא אמרין משחורש, על דעתון דרבנין דהכא איזהו הטיוב, כל העם חורש פעם אחת והוא חורש שתי פעמי', אוף הכין, פי' אפי' כך, א"ר יוסי בר בון תמן אין המלכות אונסת ברם הכא המלכות אונסת, בראשונ' כשהיתה המלכות אונסת הורי ר' ינאי שיהו חורש חריש זה ראשונה והיינו דמסקי' בגמ' דידן [סנהדרין כ"ו ע"א] משרבו האנסין מאי ניהו ארנונא כדמכריז ר' ינאי פוקו וזרעו בשביעית משום ארנונא חזרו לומ' אוספין כשר' סוחרין פסולים ומייתי להא דר' חייא בר זרנוקי עלה ומסקי' הת' מאי שנא (כאן) [כהן] משום דחשידי אשביעית אע"ג דגי' הספרי' דתנן אינה משנה אלא ברייתא היא בתוספת' דתרומ' בפ' סאה תרומ' טמאה שנפלה וכו' סאה תרומ' שנפלה למאה שביעית תעלה (יותר) [פחות] ממאה ירקבו, ומסקי' בגמ' דידן אמאי ירקבו ימכרו לכהן בדמי תרומה חוץ מדמי אותה סאה, אמ' רב חייא משמי' דעולא זאת אומרת נחשדו כהנים על השביעית. ובסנהדרי' ירושלמי פ"א [ה"ב] רשב"ל אקדמוניה חד סב לעיבורא אעלוניה מן הא תרעא ולהלן אמר כן יהא בשכרן וכו', ורשב"ל מקפיד על הדא מילתא חשש על מה דא"ר לעזר והיתה ידי וגו' בסוד עמי לא יהיו זה סוד העיבור. ובפ' דר' אליעזר [פ"ח] מפרש שעל הזכרת השם הנכבד היו מסכימין לעבר וכמין בת קול היו שומעי' וזהו שיסד הקלירי [בפיוט "אבי כל חוזה" שבפרשת החודש] זמנים לחשב רגלים לישב בעיבור איך לישב וסוד מה להקשב, שראש הסנהדרי' היה מתעטף ומזכיר שם המפורש וכו' כדאית' הת'. וכמה מקומות בתלמוד [פסחים צ"ה ע"ב, סוכה כ"ז ע"א, תענית כ"ח ע"ב, יבמות ע"ט ע"ב] מצינו שא"ר יוח' הלכו' משמו של ר' שמע' בן יהוצדק וכרבו היה ואפי' הכי [הזכיר] את ר' חייא בר זרנוקי לפניו כדאית' ר' חייא בר זרנוקי ור' שמע' בן יהוצדק ש"מ דר' חייא בר זרנוקי היה זקן מר' שמע' בן יהוצדק ואע"ג דמסיק הת' [סנהדרין כ"ו ע"א] אתו לקמי' דר' יוח' אין לפרש לקמ' ממש שיהו נכנעין אלא הפי' כמו לגביה ומשום דר' יוח' ראש ישיבה היה באו לפניו כדרך קבלה ואין להאריך על זה, כי ר' שמע' בן יהוצדק רבו היה כדאית' בפ"א דנידה [י' ע"ב] א"ר יוח' מש"ר שמע' בן יהוצדק תינוקת שלא הגיע זמנה לראות וכו' עד ולא ידענא אי דידיה אי דרביה.
